ניחום אבלים
ניחום אבלים הינו אחת מהמצוות החשובות ביהדות ופירושו לעודד ולהשתתף בצערם של האבלים.
המטרה בכך היא להקל על האבלים את הפרידה מהנפטר שהיה אחד האנשים הקרובים ביותר אליהם ולהרגיע אותם בשעות הקשות שלאחר המוות.
מנהגי ניחום אבלים
ישנם מנהגים רבים אשר מבצעים כאשר מתכוננים לזרם המבקרים שיגיעו לניחום אבלים, וברשימה הבאה ליקטנו את העיקריים שבהם:
- נהוג להשאיר את הדלת פתוחה בכל שעות קבלת המנחמים.
- בדרך כלל מארגנים תפילה במניין ומודיעים על כך למנחמים בכדי שישלימו מניין.
- במידת האפשר לא עונים לטלפון בכדי לא לומר שלום, אלא נותנים למכר לענות, כדי שיברר מי מחפש אותו, ורק לאחר מכן יעביר את הטלפון לאבל.
- אבל לא יכין לעצמו ארוחה, ולכן צריך לדאוג תמיד שיהיה מישהו בבית האבלים שיכול לדאוג להם למזון ושתייה כאשר הם מבקשים.
- במהלך ניחום אבלים האבל אינו משיב ב"שלום" כאשר מגיעים לנחם אותו.
- קיימים מנהגים שונים לכיבוד המנחמים, כאשר מנהג אחד הינו להמעיט בכיבוד ולהוציא שתייה בלבד, מנהג שני להוציא כיבוד רב ושתייה רבה אך לא להוציא ארוחות ומנהג שלישי להוציא גם כיבוד ובשעות קבועות להוציא גם אוכל לכל המנחמים.
כאשר הולכים לניחום אבלים כדאי לקחת בחשבון שהאבלים יושבים ומקבלים מנחמים כל היום ובערב הם כבר עייפים, ולכן מומלץ להתחשב באבלים ולא להגיע אליהם בשעה מאוחרת.
מנחמים ההולכים לניחום אבלים לא מתלבשים בבגדים יפים לפני היציאה ולא מתבשמים במיוחד, אלא הולכים בצורה שרגילים להסתובב בדרך כלל.
בעדות המזרח קיים מנהג שהקרובים לאבלים מביאים איתם לניחום אבלים אוכל או שתייה כדי שיהיה להם אוכל והאבלים לא יצטרכו להתעסק בהכנת אוכל בנוסף לכל הדאגות שלהם.
המצווה העיקרית בניחום אבלים היא עצם הביקור אצל האבל, אבל במידה ולא ניתן להגיע לאבל מכל סיבה שהיא, עצם ההתקשרות אל האבל ונתינת אוזן קשבת נחשבת למצוות ניחום אבלים.
את פרק הזמן שנמצאים בניחום אבלים מוטב לקבוע לפי המצב בבית האבל. כאשר יש מנחמים רבים וכולם רוצים לדבר עם האבל, מוטב לא להאריך את השהות יותר מדי, וכמובן שלא לתפוס את כל תשומת לב האבל ולהרבות עימו בשיחה, בכדי שיוכל לקבל את שאר המנחמים. במידה ואין אצל האבל מנחמים רבים, ניתן להאריך במעט את השהות כדי שלא ירגיש שהגעת רק בכדי "לצאת ידי חובה". מומלץ גם לזכור שלפעמים האבל מחכה למצב בו אין מנחמים כלל כדי לאכול ארוחה ללא הפרעות ולכן כדאי להתחשב גם בכך.
כאשר קמים לצאת מהבית אומרים את אחד מהמשפטים הבאים לאבלים:
מנהג האשכנזים לומר: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד".
מנהג עדות המזרח לומר: "מן השמים תנוחמו".