פורטל בית עלמין

אזכרה הינה יום הזיכרון השנתי לזכרו של הנפטר לפי התאריך העברי. באזכרה נוהגים לעלות לקברו של הנפטר ולקרוא פרקי תהילים לעילוי נשמתו. ישנה חשיבות מיוחדת גם לאיסוף מניין של עשרה גברים באזכרה על מנת שיוכלו לומר גם קדיש יתום לאחר אמירת פרקי התהילים. על מנת להקל על השגת המניין,השתרש מנהג שסופרים במהלך האזכרה את כל הגברים הנוכחים בבית הקברות כולו גם בלי לאסוף אותם למקום אחד וגם בלי שיענו אמן במהלך הקדיש.

במהלך האזכרה נהוג לקרוא את התפילות הבאות

1. קוראים את כל פרק תהילים ט"ז ("מכתם לדוד שמרני אל, כי חסיתי בך….")
2. אותיות שמו המלא של הנפטר מתוך מזמור קיט. המזמור בנוי מפרקים של שמונה פסוקים בכל פעם שכולם מתחילים באותה אות.
3. אותיות נ.ש.מ.ה – קוראים את פרקי התהילים שמתחילים באותיות נ.ש.מ.ה
4. אמירת קדיש יתום מתבצעת על ידי הבנים של המנוח ובמידה שאין, אזי על ידי הגבר בעל הקרבה המשפחתית הכי קרובה למנוח שנוכח באזכרה.
5. אומרים את תפילת "אל מלא רחמים" שכוונתה לבקש עבור המנוח מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה. בתפילה גם מתפללים לעילוי הנשמה ויש הנוהגים גם לנדור שיתרמו צדקה בעד המנוח במהלך התפילה.

מנהגים נוספים באזכרה

1. מדליקים נר/ות נשמה במהלך האזכרה לעילוי נשמת הנפטר. האמונה גורסת כי העשן שעולה מהנר מעלה איתו את נשמת הנפטר.
2. לפני תחילת האזכרה מנקים את המצבה ואת סביבתה.
3. בסיום האזכרה כל אחד מהנוכחים מרים אבן ומניח אותה על הקבר. מנהג הנחת האבן נובע ממספר סיבות ביניהן: לתת כבוד לנפטר ולהראות שהיה מישהו שפקד את הקבר באזכרה, למנוע מחיות טרף לחפור ולהגיע לגופה (בעבר, לפני שהיו מצבות) וגם כן, בעבר הנחת האבן הייתה עוזרת לשמר את מיקום הקבר משום שאוסף האבנים על גבי הקבר היה משמש בתור גלעד עד האזכרה הבאה.
4. את טקס האזכרה יכול להנחות כל אחד מהעולים לקבר לאזכרה, אבל במידה ואף אחד אינו יודע איך לנהל את הטקס, ניתן לפנות לאחד מעובדי בית העלמין שיגיע וינהל את טקס האזכרה במקום העולים לקבר.
5. ישנו מנהג לתרום צדקה בעד עילוי נשמת הנפטר לפני האזכרה בכל שנה.