שבעה
![]() |
|
השבעה הינה שבוע שלם (שבעה ימים) מרגע הקבורה במהלכו האבלים יושבים בבית המנוח או בבית אחד האבלים ומקבלים מנחמים. במסורת היהודית הימים מתחילים משקיעת השמש ועד שקיעת השמש של היום שלמחרת ולכן במידה ולאחר הקבורה עוד נשארו אפילו מספר מועט של דקות אור, ייחשב הדבר כאילו זהו היום הראשון של השבעה. האבלים קמים מהשבעה בבוקרו של היום השביעי מיום הקבורה לאחר שישבו באותו יום רק זמן קצר בבוקר. המנחמים שמגיעים לשבעה הינם בני משפחה, חברים, מכרים, שכנים וכל אדם שהכיר את המנוח או את האבלים ורוצה לבוא ולנחם ולהביע את צערו. במהלך השבעה יושבים האבלים על כסאות נמוכים בבית ואסור להם לצאת מהבית אפילו לא לקיום מצווה. הסעודה הראשונה במהלך השבעה נקראת "סעודת הבראה" בה אסור לאבלים להכין את האוכל אלא מביאים אותה חברים ושכנים. במהלך הסעודה נוהגים לאכול מאכלים עגולים כגון עדשים, ביצים ובייגלה כדי להזכיר לנו שהעולם הינו אינסופי ואנשים מצד אחד נפטרים ומצד שני נולדים וחוזר חלילה.
במהלך השבעה חלים על האבל איסורים רבים כגון איסור מלאכה, רחיצה, סיכה, איסור נעילת נעלי עור, חיי אישות, לימוד תורה, אמירת שלום, כיבוס בגדים, ישיבה בכיסא רגיל, גילוח, תספורת, יציאה מהבית והשתתפות בשמחות. בנוסף, נהוג שהאבל לא נשאר לבד במהלך השבעה אלא נמצאים איתו במהלך כל היום האבלים האחרים וגם המנחמים שבאים להביע השתתפות בצער.
על פי ההלכה, ניתן להגיד קדיש רק כאשר ישנו מניין (עשרה גברים מעל גיל 13) ולכן נוהגים להזמין מנחמים בכדי שישלימו מניין בבית בו יושבים שבעה. לצורך כך דואגים להביא כיפות, סידורים וספר תורה בימים שני וחמישי. במידה ואי אפשר לארגן תפילה בבית בו יושבים שבעה, מותר לאבלים ללכת לבית הכנסת בשעת התפילה בכדי לומר קדיש במניין.
במידה וחל אחד משלושת הרגלים,יום כיפור או ראש השנה במהלך השבעה, מפסיקים לקיים את מנהגי האבלות. במידה ואדם נפטר לפני החג, אפילו אם ישבו שבעה לזמן קצר מאוד, מפסיקים את השבעה בחג ולא ממשיכים אותו יותר. במידה ואדם נפטר לפני החג ולא הספיקו לשבת שבעה בכלל או שנפטר בחול המועד, מתחילים את השבעה רק לאחר החג.

